תחיי כאילו זה יומך האחרון

תחיי כאילו זה יומך האחרון

מעטים האנשים שחיים את חייהם כמו שהם רוצים. רובינו מתפשרים על היומיום לטובת עתיד טוב יותר. 

מה שמנצח אותנו כחברה זה הפחד. הפחד שלא יהיה לנו, הפחד שלא יאהבו אותנו, אולי הפחד לפספס. 

פחד ב95% מהפעמים שאנחנו חווים אותו בכלל לא מתממש אבל אנחנו חיים את חיינו איתו באופן בלתי פוסק. 

ברוב המקרים שאשאל אדם אם הוא חיי כפי שהוא רוצה, הוא יתן לך סיבות רבות מדוע לא. מדוע צריך להתכונן לעתיד, מדוע צריך לזרוע עוד זרעים לעתיד טוב יותר. אבל אם היינו יודעים היום שמחר זה יומינו האחרון, האם היינו עושים את מה שעשינו? ברגע שאדם מניע את חייב ממקום של השפעה ושליחות לטובה הרגע הזה, כל יום הוא חיי טוב עם עצמו ואוסף הרגעים הללו יגרמו לו לחיים מלאים חסרי פשרות. 

הגישה של ״לחיות כאילו זה יומך האחרון״ היא גישה שלעיתים מפחידה אנשים אבל גם תתן לאנשים השראה רבה. אם נוותר לרגע על הפחד למות האם הרגע הזה באמת יתן תחושת משמעות גדולה? האם הגישה הזו תגרום לנו לנווט את חיינו תמיד למקום הנכון? 

הבעיה העיקרית היום של אנשים זה עודף אינפורמציה והעדר כיוון. רובינו חיים בדרך אינטואיטיבית בלי תוכנית מובנית וגם אם יש תוכנית מובנית היא בדרך כלל מאוד סיזיפית בשנים הראשונות. 

גם אני הייתי חזק בגישה הזו. בעודי באוניברסיטה, בחרתי תחום שלא מתאים לי כלל וזה בלשון המעטה. בחרתי בתחום ההנדסה כי זה בונה חיים טובים עם הרבה כסף. הבעיה שאיבדתי את עצמי בצורה מוחלטת. הלכתי נגדי, נגד החוזקות שלי ונשארתי במקום שהציא ממני בעיקר את הרע שבי. כשאנחנו הולכים נגד הכיוון של מי שאנחנו במהות, אנחנו רחוקים מגישה של ״תחיי היום כאילו זה יומך האחרון״. הדרך הופכת עקלקלה ובוצית ואנחנו אפילו עלולים לטבוע בתוכה. דרך אגב, במאמן מוסגר זו תחילתה של חרדה. ללכת בניגוד למי שאני. 

כשנבין שאנחנו ראויים לחיים שאנחנו רוצים, נוכל לדייק את חיינו ולהגיע למצב שלא נתפשר.המשפט הזה בעיקרון הוא המקור לכל. מגיע לנו לחיות בטוב, מגיע לנו לחיותת בשלווה ובנחת.מגיע לנו להתחבר לחוזקות שלנו ולמהות שלנו , השאלה היחידה היא רק איך משיגים את זה . 

אז איך חיים כאילו זה יומך האחרון:

שלב ראשון: מבינים לעומק מה החוזקות שלנו ומה הדברים שאנחנו אוהבים לעשות 

השלב הזה הוא קריטי בהתאהבות בחיים. כשאדם מצליח להבין מהן חוזקותיו ומהן אהבותיו , הוא בכיוון נכון ביותר לדיוק, בשלב הזה העבודה הופכת  להיות קלה כי היא מונעת מאהבותך ואינה עבודה מלשון עבדות אלאתחביב נעים, זמן כייפי להעביר את הזמן. 

שלב שני: הצבת סדרי קדימויות.

מה הם הדברים החשובים בחיים?  במילים מקצועיות יותר , מהם הערכים שלכם. ברגע שאתם מציבים משפחה או כל ערך אחר, מיד חייב להיות יחס ישיר בין הגדרת החשיבות לבין רמת ההשקעה. זה לא חייב להיות הרבה שעות ביום אבל איכותן צריכה להיות ברורה. אין מילים לחוד מעשים לחוד.

שלב שלישי: משחררים את הפחדים.

השלב הזה הוא בעיני הקשה ביותר אבל אנשים מיוחדים כמונו יכולים לעשות הכל. הפחד מפני העדר הפרנסה או מפני הבריאות קלוקלת או מפני כל דבר אחר הוא רחוק מלהיות נכון עבורינו וגם מה שיפה שהפחד לא תורם אלא מעכב. אדם שמפחד משחרר אנירגיה נמוכה לסביבה. המשמעות, תדר נמוך, ומשם הצרות רק מתחילות. אני רואה את זה בימים רשים שלי. כשמגיע לי יום מבאס, הכל נדפק. בימים טובים הכל נראה הרבה יותר טוב. לשחרר את הפחד זה לנצח את החיים. בנימה אישית אגיד , שלפעמים מצליח לי יותר ולפעמים פחות. לפעמים אני מתגברת ולפעמים חוששת. זה חלק בהתפתחות. 

שלב רביעי: חיים את החיים שתמיד רצינו.

חוגגים הצלחות נהנים מהפירות ומתמלאים בסיפוק לפני המשבר הבא.

 

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp