על פניו כאשר אדם מזגזג בין עבודות זה מחשיד ולעיתים מראה על חוסר רצינות אבל זה רק למראית עין. כאשר אדם חוקר את עצמו בכל מיני היבטים, ניתן לראות בכך חוסר רצינות אך לעיתים הגורל מראה אחרת.
את דרכי התחלתי כמהנדסת מחשבים. מהרגע הראשון הדברים לא היו מדוייקים אבל, מי אז חשב, בגיל 20 , על הגשמה. העולם ההשרדותי היה חזק בהרבה. עושים מה שצריך כדי להשתלב בשוק העבודה, פורשים כנפיים ומתחילים את החיים של הגדולים. התחלתי לעבוד בחברת הייטק , אבל מהר מאוד, ברור היה שזה לא זה. הימים ארוכים, התסכול גדול עד שמפטרים אותי . למה? כי אני לא במקום המדוייק ביותר עבורי. מפה לשם, התקבלתי לחברה אחרת, שגם שם לא כיכבתי. למה? כי לא הייתי במקום הנכון עבורי.
לאחר בערך שנתיים , אגרתי אומץ והלכתי בעקבות ליבי. הפכתי מורה לפילאיס, ואז כבר הרגשתי יותר נכון. יותר במקום, יותר שייכת. מהר הגעתי לדרגות ניהול ואפילו לניהול רשת של סטודיויים לפילאטיס והכל היה זורם ונכון. נולדו הילדים ואיתם הקשיים והחלטתי לעזוב ולפתוח סטודיו משל עצמי. למדתי ספורטרפיה ועיביתי את הידע שלי בהוראת פילאטיס. השנים עברו ורצה הגורל והגעתי לארה״ב . שם כבר להיות מורה לפילאטיס בלב הסיליקון ואלי, כבר לא היה מעניין יותר. בפעם השלישית בחיי החלפתי קריירה. הגבות התחילו להתרומם, ונזרקו מילים לאויר פה ושם ״למה את לא עקבית״ ״איך תתמקצעי בתחום שלך״. כמובן שהכל חדר פנימה , אבל החלטתי להמשיך בדרכי. הקמתי יחד עם שותפה אפליקציה לשינוי דפוסי חשיבה, כוויכול ללא הכשרה אקדמית. כל מה שהיה לי זה 12 שנות תרגול עמוק של איך לשנות דפוסי חשיבה.
הימים חלפו, והתחלתי ללמוד nlp והיפנוזה (בארה״ב), למדתי תטא הילינג וקואצינג הוליסטי. עיביתי את הידע ויחד עם שנות הניסיון, הידע האקדמי וריצה אחרי השליחות הקמתי אפליקציה שמורידה לחץ וחרדה לפרטיים ואירגונים. מה אגיד, היום במבט לאחור, כל חיי, מצטמצמים לרגע הזה. פתאום כל מה שלמדתי עם השנים, פתאום הכל מתכווץ לידי הפרוייקט הזה שמוגדר נכון לרגע זה, ממש פרוייקט חיי. למה? כי כל האהבות שלי נמצאות בו: אהבת אדם, הצורך לעזור, הרצון להתפתחות אישית שלי ושל הסביבה, יזמות, חדשנות.
פתאום כל הערכים שלי מתגבשים לידי מוצר אחד. פתאום כל המוצר הזה זה 100% האהבות שלי. היעוד שלי. הרצון שלי. פתאום אני מוכרת מוצר טכנולוגי( מבינה בתכנות מימי כמהנדסת) , מוצר מדיטטיבי( מגשימה את אהבותי כמתרגלת מדיטציות), מוצר שמעצים אחרים ( משתלב עם מי שאני כמאמנת הוליסטית) ,חדשני( מהתכונות הטבעיות שלי) והכל יתגבש לו כמו פאזל מושלם בזמן הנכון והמדוייק עבורי. גם מעולם הספורטרפיה והפילאטיס לקחתי רבות מהעבודה הפאסיבית והכנסתי אותו למוצר שלי. והיום יש לי מוצר, שנשען על כל מי שאני עכשיו ובעבר, מדוייק עבורי, ממש מי שאני.
אז איך מוצאים את היחוד שלנו ?
שלב א: אהבות
- שווה לבדוק מה האהבות שלך , מה הדברים שאת.ה אוהב.ת לעשות עם עצמך וגורמים תחושת סיפוק גדולה.
- מה הדברים שאהבת בילדות ?
- לאילו ספרים אתה נמשך בחנות ספרים ?
- מהם הדברים שאת.ה טוב.ה בהם?
- אילו דברים קל לך לעשות ונראים לך מאוד פשוטים?
שלב ב- חוזקות
בשלב הבא נבדוק מה החוזקות היחסיות שלך בעולם. מה המתנות שקיבלת מאלוהים ושאתה מאוד טוב בהם. המתנות הללו מאוד חשובות ביצירת ההצלחה. שווה גם להכיר אותן וגם לחגוג אותן.
שלב ג- למה?
השלב השלישי שלנו הוא להבין למה אני אוהב.ת לעשות את מה שאני אוהב.ת. מה זה נותן לי ומה אני מרגיש.ה כתוצאה מעשיה מאוד מדוייקת של האהבות שלי.
כשיש לנו את השניים הללו על הדף כבר יותר קל להתחיל למצוא מתווה. הוא לא חייב להגיע ביום אחד, ואפילו לא בחודש. אבל שאדם ממוקד באהבות שלו ובחוזקות והכישורים שלו, הדרך למצוא את עצמו היא הרבה יותר פשוטה.
שלב ד-הרגעה
עכשיו , השלב הרביעי הוא להרגיע את הגוף( כמובן אציע באופן משוחד את האפליקציה שלנו chilax ואת התוכנית הדיגיטלית שלנו שגורמת לאדם להתחבר לעצמו כי היא יודעת לעשות את העבודה ממש טוב) עם קצת שקט ומיקוד שהם לא סותרים, אפשר להגיע לרעיון המיוחל.
יש אנשים שהחיפוש הזה עם עצמם הוא מורכב להם.
שאלות חשובות במציאת יעוד
- האם שווה לחכות שנים כדי להרגיש את תחושת החיבור והמשמעות בעשיה?
- האם שווה לפספס עוד יום אחד בחיים במקום שלא מדוייק עבורכם?
- כמה שווה לכם 10 שנים שלא הייתם בכיוון?
אם אתם מאותם אנשים שזקוקים קצת לכיוון כי זה לא התחום שלכם ואתם יודעים לקבל ממשהו אחר את מה שאתם צריכים, אשמח לעזור לדייק את הדרך.
בסוף לא משנה כמה נשימות נשמת משנה כמה נשימות עצרו את נשימתך.
קבלו היום החלטה שהחיים תמיד יכולים להיות טובים יותר,ובקשו מכל מי שיכול לעזור לכם, חבר או איש מקצוע, לתת לכם כתף.
אני אשמח לעזור במידה ולמצוא יחד איתכם יעוד מנצח
בכל תחום הפחתת לחץ וחרדה, דרך בניית ביטחון עצמי וערך ועד אהבה עצמית, יהיה לי הכבוד להוביל אתכם בדרך.
בסוף, החיים קצרים ואנחנו נשארים עם התובנות שרכשנו ותחושת הסיפוק שהרווחנו מהחיים. אין מה להתעכב ולחכות למחר כי היום לא יחזור אבל השוטף ישטוף. אל תחכו למשבר כדי לצמוח.
לי לקח הרבה שנים להבין שאפשר לגדול בטוב, בנועם ובכיף ולא חייבים ללמוד ממכות.
היום העולם מלא ידע , אין מה מחכות לכלום, ניתן להתפתח במלא אופנים מרגשים.
אז… לסיכום, אם יש אדם אחד שלקח משהו מהבלוג הזה, הוא היה שווה את זמן כתיבתו. ולכל אותם האנשים שהארתי, לכבוד הוא לי להיות חלק קטן מההתעוררות הגדולה של שלכם.
תודה שנשארתם איתי ,
עירית